<h1>ראבי"ה סימן קצ"ה</h1>
<h2>דף עא:</h2>
בעבור שראיתי בפירוש רבינו חננאל שנכתב[ה] בפירוש מבולבל הנני כותב[ה] להא שמעתא לפי ראות עיני. אמר עולא למאן דאמר אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחלה בעל חמש בעילות בשפחה חרופה בהעלם אחד ונודע לו על הראשונה ואחר כך נודע לו על השניה וכן השלישית וכן הרביעית וכן החמישית וכן בחמש העלמות שיש ידיעה בין ביאה לביאה אינו חייב אלא אחת ואפי' לר' יוחנן, דהואיל ולא בעי ידיעה בתחלה באשם כמו בחטאת לא חשיבי לחלק. ולא מבעיא היכא שנודע וחזר ונודע לאחר שעשה חמש בעילות בהעלם אחד ולא הפריש בין ידיעה לידיעה [ש]אינו חייב אלא אחת, אלא אפילו הפריש בין ידיעה ראשונה לידיעה שניה אינו חייב אלא אחת. ולמאן דלא בעי ידיעה בתחלה, ואפילו ר' יוחנן מודה, הואיל שהידיעות אינן חשיבות לחלק הוי כמו שהפריש בלא ידיעה, והפרשות בלא ידיעות אינן מחלקות, שהרי אינו יודע על מה מפריש, ואפילו גבי חטאת הפר[שה] בלא ידיעה לא מחלק[ה]. היינו דאתקיף רב המנונא בעל, ונודע [לו], והפריש ואמר המתינו לי עד שאבעול הכי נמי דאינו חייב אלא אחת, הכי גרס בפירוש רבינו חננאל, ולא גרס וחזר ובעל. ודחי מעשה דלאחר הפרשה קאמרת [מעשה דלאחר הפרשה], כלומר בעילה דלאחר הפרשה, לא קאמינא, שיהא מתכפר בקרבן ראשון, שהרי הוחלט לבעילה ראשונה וצריך קרבן אחר על השניה. ואפילו לריש לקיש [דאמר] הפרשה לא מחלקה ודי לו בקרבן אחד, היינו משום דלאחר כל (הבעילות) האכילות [כולן] הופרש ונתכפר בו, אבל הכא דהופרש על הבעילה ואכתי לא חטא בבעילה שניה צריך כפרה על השניה. והיינו דלא מתקיף בעל ה' בעילות בהעלם אחד ונודע לו על הראשונה והפריש קרבן שוב על השניה, דהתם אפילו ר' יוחנן מודה שאינו חייב אלא אחת, כדפרישית למאן דלא בעי ידיעה בתחלה. [כי אתא רב דימי אמר למאן דאמר אשם ודאי בעי ידיעה בתחלה] בעל חמש בעילות בשפחה חרופה בהעלם אחד ונודע לו על הראשונה וכן כולם חייב חמש [אשמות] כי היכי דמהני גבי חטאת [כי האי גוונא], אמר ליה אביי והא חטאת דבעי ידיעה בתחלה ופליגי. הכי גרס בפירוש רבינו חננאל דילמא בידיעה דלאחר הפרשה קאמרת וכדרב המנונא דאמר הוא בבעילה דלאחר הפרשה, פירוש שמא בעית למימר כגון שהפריש בין ידיעה לידיעה, דאפילו ריש לקיש מודה דחייב [שתיים] למאן דבעי ידיעה בתחלה וסבירא ליה [דידיעה] והפרשה מחלקות לחטאת, אמר ליה אין. והשתא אשמועינן (לר') עולא ל[מ]אן [ד]לא בעי ידיעה באשם הפרשות לא מחלקות לכולי עלמא, ולמאן דבעי ידיעה [באשם] בתחלה אשמיעינן רב דימי דהפרשות מחלקות בין ידיעה לידיעה. . [אבל ] לפירוש רש"י שפירש במילתא דרב דימי במעשה דלאחר הפרשה דהיינו בין ביאה לביאה איכא למיפרך מאי איריא למאן דבעי ידיעה, אפילו למאן דלא בעי ידיעה נמי, [כ]אתקפתא דרב המנונא, ומאי קמשמע לן. אבל לגירסת פירוש רבינו חננאל לא קשיא מידי, כמו שפירשתי אחרי דבריו. כי אתא רבין אמר הכל מודים בשפחה חרופה, הוא ר' יוחנן דמחייב על כל ידיעה בחטאת, הכא בשפחה מודה כדלעיל, פירשתי לעיל, ואינו חייב אלא אחת, והכל מודים שחייב על כל אחת ואחת, הוא ריש לקיש, בהפרשה דלאחר הבעילה וכל שכן לר' יוחנן, והכי [מפרש] בפירוש רבינו חננאל, ולא גמרינן הפרשה דלאחר מעשה מקמי ידיעה [מ]הפרשה [ד]קמי מעשה. ונראה לי דהכי בעי למימר כלומר היכא שבעל כל הבעילות בהעלם אחד ונודע לו, והיינו הפרשה דלאחר מעשה מקמי ידיעה, [מ]הפרישה [ד]קמי מעשה, דהיינו שהפריש בין ביאה לביאה, דאיכא למימר בהפרשה דלקמי מעשה מודה ריש לקיש דבעידן דמפריש האי קרבן הוה הוחלט(ה) לראשון, ואם אחר כך עבר עבירה אחרת חייב עליה. אבל הא[י] שהוו עליה חמש עבירות בהעלם אחד, ואלו נודע לו על כולם כאחת אינו (ק)חייב אלא קרבן אחד, כך אפילו נודע לו על אחת מהן והפריש קרבן עליה ואחר כך נודע לו על השאר, כיון שעדיין לא נקרב מתכפרים כולם בזו החטאת שהפריש, מאי טעמא כולהו ב[נ]י ביקתא דהדדי נינהו. וכולהו אית להו דרב המנונא. והשתא לדברי פירוש רבינו חננאל סבירא ליה לרבין דלריש לקיש מחלוקת, ודלא כרב דימי. אב"י העזר"י.
